דווקא עכשיו, כאשר ישראל זוכה למעמד חסר תקדים בזירה הבינ”ל, עלינו לאפסן את תפיסת הפייסנות הוויתורים ולעבור למחשבה של ניצחון
כמו נטע, הגיע זמן לומר לאירופה באסרטיביות – אנחנו לא הצעצוע שלכם!
הניצחון של נטע הא הרבה מעבר למוזיקה ובידור. בעיניי יש לו סמליות מדינית והיסטורית עצומה. במסר, בצורה ובעיתוי שלה.
זה קורה בדיוק בימים בהם ארצות הברית עומדת לצידה של ישראל על חמתם של אירופים ומעבירה את השגרירות לירושלים, ימים ספורים אחרי יציאתה מהסכם הגרעין עם אירן - עולה אמנית צעירה ישראלית לבמה מרכזית אירופית, ובאסרטיביות, אומץ וכישרון יוצאים מין הכלל אומרת לאירופים בשפתם - אני לא הצעצוע שלך!
זה קורה בדיוק ביום ירושלים, בו עם ישראל חוגג את חזרתו לבירתו, אחרי שלפני 2000 היא נחרבה על ידי המעצמה האירופית הגדולה של אז - האימפריה הרומית. ובעקבות כך עם ישראל נאלץ לגלות כל פעם מחדש, בעיקר בין מדינות אירופה שרדפו אותו כמעט בכל פינה בה הוא קיווה למצוא שלוה.
זה קורה בדיוק ביום שבו, לפי לוח שנה גרגוריאני, לפני 70 שנה, יהודים שברחו מהאנטישמיות האירופית לארץ אבותיהם, הכריזו עצמאות מדינית בארצם, עצמאות מהמעצמה האירופית של אז – האימפריה הבריטית.
זה קורה כשבאירופה ממשיכים לממן את הרשות הפלסטינאית בנדיבות גם ביודעין שחלק מהכסף הולך לעידוד הסתה וטרור נגד ישראלים, ביודעין שחלק מהכסף מעודד הנצחת הסכסוך והעמקת הסבל בשני הצדיים במקום פתרון, כמו הנצחת מפעל המסקנות של אונר"א והנצחת תקוות השווא שהאלימות תמחק את ישראל.
וזאת בעיקר בגלל אינטרסים אירופים קרים, כלכליים וגאו-פוליטיים, אלקטורליים פנים אירופיים וגם בגלל יהירות ופטרונות אירופית עתיקת ימים, מהולה בלא מעט אנטישמיות שלמרות שלפעמים זה נראה כך - עוד ממש לא תמה.
וראו זה פלא - והאירופים מקבלים את נטע באהבה ותשואות ומעניקים לה ניצחון. והניצחון של נטע מתוק עוד יותר כי הוא אבסולוטי. אין פרשנות וויכוח פוסט מודרני, יש ניצחון ברור עם מקום ראשון מוחלט וחלוט. כמו שתחרויות וסכסוכים אמורים להסתיים - בהכרעה כשיש מנצח ברור ולמפסיד אין סיכוי וערעור, מלבד הפנמה.
וזה שוב מלמד לקח עצום שעל עם ישראל וממשלתו ללמוד ולאמץ - הפתרון הוא לא בהסברה של צדק ולא בכך שנשאף להיות תמיד נחמדים ונעשה תמיד את הדבר המוסרי ביותר ונצפה שנקבל הבנה ואהבה ומענה לצרכים וארסים שלנו. צדק הוא ללא ספק חשוב וקריטי, אך לא משם באות הישועות. לאורך כל ההיסטוריה האנושית הצרכים נענו על ידי ניצחונות ואסרטיביות מגובה בביטחון וכוח - צבאי, כלכלי, דיפלומטי, גם תרבותי ורוחני.
הרי בואו נודה - מול אירופה יש לנו עדיין תסביך. ויש להשתחרר ממנו סופית. השתחררנו מול אמריקה, מול רוסיה ומול אסיה. הגיע זמן להיות אסרטיביים ובטוחים בעצמינו, לדרוש אינטרסים שלנו ולומר לאירופים שאנחנו לא הצעצוע שלהם יותר. העידן שבו אירופאים אמרו ליהודים איפה ואיך לחיות – תם. אנחנו שווים, ולפרקים אנחנו אף טובים יותר.
אין צורך ביהירות וזחיחות, אין צורך בגסות וצעקות, אלא אסרטיביות, ביטחון וכישרון. וכישרון יש לנו. ואז הם יקבלו אותנו ויריעו לנו בהתלהבות, כמו שהלילה הריעו לנטע.
אלכס סלסקי, מנכ"ל תנועת ישראל ביתנו העולמית, חבר בחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, לשעבר יועץ רה"מ נתניהו, מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה בירושלים.
