עמידתו של העורף במלחמה הבאה

מיום הקמת המדינה, נחשב העורף בעיני אויבנו כ"בטן הרכה" של מדינת ישראל. בעשורים האחרונים, מצטיידים ארגוני הטרור מצפון ומדרום, ברקטות וטילים בליסטיים המכסים את כל שטחה של המדינה. טילים אלו מכוונים לפגוע באזרחים, בתשתיות ובמטרות אסטרטגיות בעורף, במטרה להרוג אזרחים, לשבש את שגרת חייהם, מתוך צפייה שאלה יפעילו לחץ על השלטון ועל מקבלי ההחלטות להשגת מטרותיהם.

העורף בישראל הוא השטח החיוני של המדינה והבסיס לקיומה. בעורף מצויים כל המשאבים האנושיים והחומריים העומדים לרשות המדינה:האוכלוסייה, המפעלים, מרכזי המסחר, המוסדות הפיננסיים, הארגונים הכלכליים, מוסדות השלטון והתשתיות הלאומיות. לעורף יש שני תפקידים מרכזיים בעת חירום: להפגין כושר עמידה ולתמוך במאמץ המלחמתי באמצעות אספקת כוח אדם ואמצעים לחזית. כושר העמידה שלהעורף הוא מרכיב מרכזי בעוצמתה של ישראל וביכולתה להכריע בעימותים. חוסנו של העורף וכושר עמידתו, מושפע ממספר רב של גורמים, ביניהם מידת ההסכמה הלאומית בנוגע לעימות שמתחולל, רמת המוכנות וההערכות של ארגוני החירום ושאר רשויות המדינה, מספר הנפגעים בחזית ובעורף.

תפיסת הביטחון של ישראל נשענת מאז ימי בן-גוריון,על שלושה מרכיבים: הרתעה, התרעה והכרעה. לאור העובדה שבעימותים שהתרחשו בשנים האחרונות, לא ניתן להגדיר הכרעה, בעיקר בגלל השתנות אופי האיום והאויב, ממלחמה מול צבא סדיר למאבק בארגוני טרור וגרילה. לכן, יש להוסיף מימד רביעי שחסר בתפיסת הביטחון והוא חוסנו של העורף שמורכב ממערך ההתגוננות האזרחית ורציפות התפקוד של המשק.

האם יעמוד העורף במלחמה הבאה, וכיצד יתנהג הציבור?

עמידת העורף הינה תלויה במספר גורמים: תפיסת הציבור שמדובר במלחמת אין ברירה ושנכפתה עלינו לאור המצב הביטחוני. הישגי צה"ל בחזית ויכולת ההגנה האווירית (כיפת ברזל ועוד), לצמצם את מספר הנפגעים והנזקים בעורף. מספר הנפגעים בחזית בקרב החיילים ובקרב האזרחים בעורף. משך המערכה, כאשר מערכה ארוכה, עלולה לכרסם בכושר העמידה ביחס לתחילתה. מרכיבי ההתגוננות האזרחית (מערכת ההתרעה, המיגון, הנחיות ההתגוננות). תפקוד פיקוד העורף וארגוני החירום, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. רציפות התפקוד של המשק ומתן השירותים לאזרחים על מנת לתת את התחושה שהמדינה חזקה ואינה נוטשת את האזרח הפשוט.

במהלך מבצע "שומר החומות" במאי 2021, נוספה זירת פנים לאיום ירי הרקטות על העורף, שבאה לידי ביטוי ע"י אלימות מקרב הציבור הערבי כלפי יהודים בערים המעורבות ובצירים בנגב. המענה שניתן ע"י המשטרה (המשרד לבט"פ), היה חלקי ומאוחר מידי. מדינת ישראל חייבת לבנות כוחות ייעודיים ולהכשירם לתרחיש מסוג זה. הפרות סדר על רקע לאומני, יקשו על תפקוד העורף בעת מלחמה ויסייעו לאויב להשיג את מטרתו, מעבר למחיר שנשלם בחיי אדם ופגיעה ארוכת טווח במרקם העדין, ביחסי יהודים ערבים בחברה הישראלית.

המלחמה באוקראינה, הבליטה את חשיבות הלכידות החברתית והחוסן הלאומי, כיצד מדינה קטנה וחלשה מצליחה להתמודד מול מעצמה חזקה ממנה בעשרות מונים, חרף העובדה שלא עומדים לרשותה משאבים כמו כיפת ברזל, מערכת התרעה, נשק התקפי וכ"א מימן.

לרוב הגורמים המשפיעים, ניתן להיערך ברמה הלאומית ואף להכין את הציבור, לרבות תיאום ציפיות עמו שהמערכה הבאה מהצפון, תהיה קשה וארוכה יותר. לעורף בישראל ולמוכנותם של האזרחים, הרשויות המקומיות וכל המפעלים החיוניים, יש תפקיד חשוב ביכולת העמידה של העורף וביכולתו לנצח את האויב. תיאום ציפיות עם האזרח והכנתו, יביא לצמצום הפער בגורם ההפתעה, שבכל מצבי החרום, משפיע על מורל האזרחים ועל יכולת תפקודם ועמידתם.

התפיסה שיש להעדיף סבבים קצרים על מלחמה ארוכה, טומנת בחובה חשש של קברניטי המדינה, לאי יכולתו של הציבור לעמוד במלחמה ארוכה, בה יהיו נפגעים רבים בחזית ובעורף, כמו במלחמת לבנון השנייה. יחד עם זאת, ראוי לציין שלמרות התעצמות איום הטילים והרקטות, מוכנותו של צה"ל והעורף היום, טובה בעשרות מונים משנת 2006, ואין ספק שהציבור יעמוד איתן במערכה הבאה, בתנאי שמערכות המדינה יתכוננו היטב ויתמכו באזרחים שבעורף והישגי צה"ל בחזית יהיו משמעותיים.