מיכאל כץ

צבי האוזר

פירוז עזה מרקטות בראי שנה למבצע "שומר החומות"

ח"כ צבי האוזר, סגן יו"ר הכנסת ויו"ר עמית של השדולה לחיזוק תודעת הניצחון הישראלי. מזכיר הממשלה ויו"ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר.

By:
ח"כ צבי האוזר
June 1, 2022
מקור:
בשנת 2005 נסוגה ישראל באופן מלא מרצועת עזה בהנחה כי בכך תבוא לסיומה שליטתה של ישראל על הפלסטינים באזור זה. היו שהפליגו בדמיונם ותיארו את עתידה של רצועת עזה כ"סינגפור של המזרח התיכון":תמיכה וסיוע בינלאומיים, חוף ים ארוך ושאיפות לקדמה – יצעידו את הפלסטינים בעזה לשעבר עתיד עצמאי משגשג אשר יוביל להסכם שלום כולל עם ישראל.
ואולם, השנתיים הבאות 2006 – 2007 לימדו אחרת:ארגון הטרור חמאס השתלט על רצועת עזה. במקום "סינגפור של המזרח התיכון",נוצרה בעזה מוטציה סומלית־אירנית. במקום להיות אסם המזון של הפלסטינים הפכה עזה לאסם הטילים של התנועה האסלאמיסטית הפלסטינית. בשנת 2009 מימש החמאס לראשונה את אסטרטגיית חיזבאללה, אותה למד במלחמת לבנון השנייה, והפך את הירי הרקטי במסגרת מבצע עופרת יצוקה למרכיב הדומיננטי במאבק נגד ישראל.
ככלל, בישראל גובשה הסכמה ציבורית לנטילת סיכונים מהותיים בכל הנוגע לביטחון האישי של אזרחי ישראל, בתמורה לסיכוי לשלום,לרבות סיכונים הנובעים מהתמודדות עם איומים ישירים בנשק תלול־מסלול על שטחים צפופי אוכלוסייה אזרחית.
לימים השתרר בחברה הישראלית קונצנזוס כמעט מלא,מימין ומשמאל, כי את נוסחת ניהול הסיכונים שאומצה בניסוי ברצועת עזה לא תוכל ישראללאמץ ביהודה ושומרון. אם לסכם זאת במשפט: עוטף יהודה ושומרון לא יהיה לעוטף עזה.
שכן, חרף הנכונות לנטילת סיכונים בנסיגה מעזה,הייתה ציפייה בציבור הישראלי שישראל תגיב תגובה אגרסיבית במקרה של ירי רציף על ריכוזי אוכלוסייה משטח הרצועה, לרבות כיבוש שטחים מחדש והחזקתם לאורך זמן. ואולם ההנהגה הישראלית, בניגוד להתחייבויות ערב הנסיגה מעזה העדיפה לאורך השנים להכיל ירי ולנהל מדיניות הגנתית יקרה בעורף במקום מדיניות התקפית בחזית.
האסטרטגיה הישראלית להכלת ירי רקטי מאסיבי מעזה על אזרחים ב-13 השנים האחרונות מסתמנת כהפרה יסודית של הסכם הגנה בין מדינה לאזרחיה. שכן, אין שום מקום אחר בעולם שבו אזרחים חיים תחת איום רקטי, שבסיום כל סבב מובטח להם סבב נוסף. האוכלוסייה הישראלית היא האוכלוסייה האזרחית היחידה בעולם הנתונה לאיום בהיקף כזה, והיא היחידה המאוימת באופן שגרתי, על בסיס קבוע, בירי רקטי מדויק. "לכל רחוב יש רקטה. לכל טיל יש כתובת אזרחית".
הפיכת העורף הישראלי ובפרט אזור עוטף עזה לקו החזית החדש פגע לא רק בריבונות ישראל ובביטחונם האישי של אזרחיה, אלא פגע בעקיפין במעמדה של ישראל כמעצמה אזורית. כמו"כ, נפגעה ההרתעה הישראלית שהיא קריטית בסביבתנו, וניתנה לגיטימציה להפיכת האזורים האורבניים הישראלים למקבצי מטרות חיות לכל אויבקיים ועתידי.
 
אתוס הלחימה הישראלי בעזה מתמקד כבר מספר שנים במאבק הטקטי נגד מנהרות התקיפה הקרקעיות. אל מול טקטיקה זו עומדת בעליבותה השלמה אסטרטגית כמעט כלל־ישראלית, פוליטית־צבאית־תקשורתית, כאילו ירי רקטי על בירתה, על עריה, על תשתיותיה החיוניות ועל שדה התעופה שלה הוא גזירה משמיים שאין כל יכולת אמיתית למגר אותה אלא אפשר רק להתגונן מפניה.
מרבית תשומת הלב הציבורית במבצע צוק איתן ניתנה לאיום המנהרות, איום טקטי במהותו בהשוואה לאיום הרקטי האסטרטגי. ישראל שגתה בכך שלא סיימה את המבצע במקום שבו הייתה צריכה לסיימו: הותרת עזה מפורזת מרקטות. תמונת הסיום של המבצע הייתה צריכה להיות שיירת משאיות נושאות רקטות ארוכות טווח עוזבת את רצועת עזה לכיוון מצרים. במקום זאת הסתיים המבצע ללא הכרעה בשדה הרקטי, תוך הכלה של האיום האסטרטגי המרכזי מעזה והסכמה ישראלית עקרונית להמשך בניין הכוח של חמאס והתעצמותו עד הסבב הבא.
כך היה בצוק איתן וכן לצערנו הסתיים מבצע ב"שומר החומות", זאת על אף שצה"ל והדרג המדיני היו מודעים למשימה ולהישג הנדרש והמצופה מהם. ישראל לא מימשה את היעד האסטרטגי המהותי של מבצעים אלה גם אם לא היה זה היעד המוצהר. לצד זאת ישראל השלימה עם הישגים אסטרטגיים של החמאס המורכבים מארבעה מרכיבי ליבה: המשך שלטון חמאס ברצועה, הפיכת החמאס ל"מגן ירושלים", הסכמה ישראלית להמשך בניין הכוח הרקטי בעזה, ושיקום חלקי של הרצועה.
הקונספציה הישראלית בעזה מאפשרת לארגון טרור קטן יחסית לבנות יכולות צבאיות מדרום, בדומה לצבא הטרור של חיזבאללה. בניין הכוח של החמאס מתעצם מסבב לסבב, ישראל התמכרה לרעיון הסדרה ומתרפקת על פעולות טקטיות וירטואוזיות נקודתיות כחלופה לאסטרטגיה שתסייע להבטיח את ביטחון אלפי אזרחיה, בפרט בעידן "סערה מושלמת" של עימות רב־חזיתי. נדמה שבמבצע שומר חומות החמיצה ישראל הזדמנות אחרונה לטפל בעזה, מבלי שטיפול זה יצית אש בחזיתות נוספות וסבב בעזה יהפוך להיות מלחמה רב-חזיתית
בטווח הארוך לישראל לא תהיה ברירה. היקף הירי שאותו אנו סופגים בעשור האחרון, קפיצת המדרגה במספר הרקטות הנורות על ישראל, ומגמות הדיוק הרקטי המשתכללות באזורנו מחייב לעגן באסטרטגיה הישראלית את רעיון פירוז עזה מרקטות כרעיון מסדר של "הסבב האחרון".
פירוז עזה צריך להיות במתכונת של פירוז סוריה ברשות אסד מנשק כימי לפני מספר שנים. אסד נשאר כשליט סוריה בתמורה להוצאת הנשק הכימי ברשותו. זו מתכונת ההסדר הפוטנציאלי עם החמאס בעזה. ונזכיר, פירוזה של עזה מנשק כבד, היה היעד של הממשלה בסיום מבצע צוק איתן. יעד זה נשכח במבצע "שומר החומות", למרות זאת אסור לסגת מיעד זה. בסופו של יום החמאס יצטרך לבחור בין שלטון לבין טילים. יחד אי אפשר יהיה להמשיך.
ישנם המטילים ספק באפשרות המעשית של פירוז עזה מרקטות. מקצתם אינם רואים היתכנות מעשית לכך. אחרים טוענים כי המחיר בחיי חיילים יהיה קשה מנשוא. שיח "המחיר הבלתי אפשרי" דומה לשיח שהיה במערכת הישראלית ערב מבצע חומת מגן. גם אז היו רבים וטובים שפיקפקו ביכולת של ישראל להשיג שליטה במרחבים גדולים ביהודה ושומרון ולהשמיד את התשתית הצבאית והארגונית שמוקמה בלב הערים הפלסטיניות. והנה, מבצע חומת מגן שינה לחלוטין את מרכיבי האיום שהופנו עד אז נגד ישראל. הוא בוצע מאוחר מדי: רק כשכלו כל הקיצין והתעוזה כופפה את הקיפאון המחשבתי שהכתיבו ממסדי המערכות המדינית, הצבאית והתקשורתית.
במלאת שנה למבצע 'שומר החומות" אנו עדים לכך שארגון חמאס משכיל לייצר הסלמה הדרגתית שראשיתה התקפות על ישראל שלא מאזור עזה תוך המשך בניין הכוח ושיקום התשתיות בעזה, ואחריתה מכות אש רקטי יעילות ומדויקות בזמן ובמועד שיתאים לחמאס. במבצע "שומר החומות" לחמה ישראל את המלחמה של האתמול, ונשארה שבויה בקונספציית הסבבים. למרבה הצער, ישראל לא השכילה לנצל את הפתעת החמאס שנפלה עליה, וליצור מציאות חדשה ביחסי ישראל-עזה.
נראה שצה"ל ומערכת הביטחון לא יפתרו את הבעיה בעוד סבב בעזה. כדי לייצר מציאות חדשה יש ראשית לנסח ולאמץ מדיניות חדשה. לישראל קשה להפנים שמדיניות קובעת יכולת, ולא יכולת קובעת מדיניות.
על ישראל לפעול בנחישות לפירוז רצועת עזה מרקטות כתנאי מקדים לשיקומה של עזה. ראשית, זו צריכה להיות העמדה הרשמית של ישראל כלפי הקהילה הבין-לאומית, גם אם אין עדיין דרך מעשית להשיג זאת זו חייבת להיות מטרת העל המקובלת והמוסכמת בקרב כלל מעצבי המדיניות הישראלית ובקרב ידידותיה ובנות בריתה של ישראל בקהילה הבין לאומית.
עיקרון הפירוז צריך להפוך למרכיב בשיח האזורי והבין־לאומי. שכן ההתעלמות הבין־לאומית מהאיום הרקטי המופנה נגד אוכלוסייה אזרחית היא שגויה ומסוכנת. הנעשה בישראל מקדים את שיכול להתרחש במקומות אחרים – ובפרט באירופה, שעלולה לפגוש איום דומה מוקדם מהצפוי. ירי טילים מאזורים נטולי משילות בצפון אפריקה לעבר דרומה של אירופה אינו דבר בלתי־אפשרי, וככל שטווח הרקטות והטילים עולה והנגישות לטכנולוגיה של כלי משחית מעופפים נעשית קלה יותר – עולה יכולתם של מעטים לאיים על רבים בכל מקום ובכל זמן, הן מעשית הן תודעתית.
אולם רעיון זה לא יכול להישאר בגדר רעיון דיפלומטי ארעי בלבד. אלא על הדרג המדיני להטיל על צה"ל ומערכת הביטחון להיערך לביצוע המשימה שזו תכליתה. הגיעה העת שהכח הצבאי החזק במזרח-התיכון יסיר את האיום הרקטי של הכח הצבאי החלש במזרח-התיכון, וישיג לאחר 13 שנות סבבים ניצחון אמיתי ולארק תמונת ניצחון.
 
recommended articles
הרשאות שיווק,  נא לבחור את כל הדרכים שאתה רוצה לשמוע מן הפורום המזרח התיכון:
Thank you! Your submission has been received!
Oops! Something went wrong while submitting the form.